לפעמים אנחנו מתנצלים בפני התלמידים שלנו. לא בכוונה. אבל כשאנחנו אומרים להם משפטים כמו:
- החומר שנלמד יהיה קצת משעמם
- משרד החינוך מאלץ אותנו ללמד את זה לבחינה
- זה טקסט קשה ומסובך אז אפרק לכם אותו לחלקים
בעצם אנחנו משדרים להם מסר סמוי שאומר: אתם לא באמת מסוגלים
לפי דאג למוב, מחבר הספר "ללמד כמו אלופים", מורים אלופים אינם חשים צורך להתנצל על החומר שהם מלמדים. הם אינם חוששים שהוא ישעמם את התלמידים, אינם מאשימים גורמים חיצוניים, אינם מאשימים את התלמידים או מגוננים עליהם ("הם באים ממשפחות קשות ולא פנויים ללמידה") ואינם מנסים להפוך את החומר ל"נגיש" באמצעות דילולו ורידודו. מורים אלופים ממציאים דרכים לרתק תלמידים גם לחומר קשה או משעמם לכאורה.
מורים אלופים משתמשים במשפטים הבאים:
- החומר הזה נהדר, כי הוא ממש מאתגר!
- הרבה תלמידים לא נחשפים לחומר הזה עד התיכון, אבל אנחנו נכיר אותו כבר בחטיבה. מגניב, נכון?
- ככל שתבינו את זה יותר, כך זה יעשה יותר ויותר מעניין
- הטקסט יראה לכם קשה בקריאה ראשונה, אבל בקריאה שנייה ושלישית נפצח אותו ונהנה ממנו
מורים אלופים מתעקשים על סטנדרטים גבוהים ומגביהים את הציפיות של התלמידים מעצמם. הם לא מוותרים לתלמידים ולא חוששים לומר "נסה שוב". בנוסף, תלמיד שעונה על שאלה בצורה נכונה מקבל פרס: שאלה קשה שיותר שעליו לפתור או לבדוק למועד מאוחר יותר. גאוות היחידה של התלמידים נוצרת סביב ההתמודדות עם תכנים שהם תכנים קשים ומאתגרים. בסיום הלמידה כדאי לציין זאת כאירוע משמעותי, לעיתים סביב תוצרים שאותם הפיקו התלמידים.
להשאיר תגובה