כל מורה מכיר את זרימת השיעור הרגילה: התארגנות בהתחלת השיעור, אחר כך שקט יחסי בהמשך השיעור, ולקראת סוף השיעור ירידת מתח וקשקשת. גם המחקרים תומכים בתחושת הבטן: קשב של תלמידים יורד בצורה דרמטית אחרי כ 20 דקות מתחילת השיעור, ולקראת סוף השיעור הם כבר כמעט ולא מקשיבים.
הפתרון לכך הוא חלוקת השיעור למפרקים, כמו שאצבע שמורכבת ממפרקים תהיה גמישה ותנועתית יותר מאצבע שמורכבת רק מיחידה אחת.
כדי לעשות זאת, יש לחלק את השיעור ל 3-4 יחידות תוכן. רצוי לגוון בין המטלות של יחידות התוכן: אם באחת קוראים טקסט, אז בשניה כותבים או עורכים דיון כיתתי וכד'. אחת מיחידות התוכן תמיד צריכה לכלול שובר שגרה, שזהו הצ'ופר שמעודד תלמידים לשמור על קשב.
הוראה יצירתית 
להשאיר תגובה