בספר "שווה לך" שעוסק במוטיבציה, מספר דן אריאלי על שידת משחקים שקנה מאיקאה והרכיב לבדו. באופן פרדוקסלי, הטעויות בהרכבה, התסכולים וזמן העבודה הממושך רק הגבירו אצלו את המוטיבציה להצליח במשימה. לבסוף, כשסיים, הפכה השידה הזו לרהיט האהוב עליו בבית.
זמן המתנה
שאלו אתכם פעם משהו והשבתם: "מממ…..תנו לי לחשוב על זה רגע?"
כדי לענות תשובות טובות ולחשוב על רעיון עד הסוף, אנחנו זקוקים למעט זמן.
תנועה במרחב הכיתה
יש מורים שמחלקים את חלל הכיתה באופן דמיוני לשני חלקים: החלק של המורה, עד לקו השולחנות הראשונים (הטריטוריה שלי), והחלק של הכיתה – כל השאר (הטריטוריה שלהם).
אין התנצלויות
לפעמים אנחנו מתנצלים בפני התלמידים שלנו. לא בכוונה. אבל כשאנחנו אומרים להם משפטים כמו:
- החומר שנלמד יהיה קצת משעמם
- משרד החינוך מאלץ אותנו ללמד את זה לבחינה
- זה טקסט קשה ומסובך אז אפרק לכם אותו לחלקים
בעצם אנחנו משדרים להם מסר סמוי שאומר: אתם לא באמת מסוגלים
מתחילים מהסוף
העולם מתחלק לשני סוגי מורות.
כששואלים מורות: מה מטרת השיעור שלך היום?
הסוג הראשון של המורות יענה בשטף ובאריכות.
הסוג השני יענה "אהההה…חשבתי להביא להם את החומר הזה והזה בתור התחלה ואז נראה איך זורמים"
אז זהו שלא. המשך קריאת הפוסט "מתחילים מהסוף"
טובים השניים מן האחד
רוצים קודם את החדשות הטובות או הרעות?
נתחיל מהחדשות הרעות. התלמידים יזכרו רק 5% מההוראה הפרונטלית שלנו. אלה באמת חדשות רעות…
המורה המדבר
אם תיקחו סטופר ותמדדו כמה זמן מתוך השיעור אתם מדברים, מה לדעתכם תהיה התוצאה הממוצעת?
א. 30% מהזמן
ב. 60% מהזמן
ג. 90% מהזמן
הקוד ליצירתיות בשיעור
"פתחו בבקשה את הספר בעמוד…"
משפט פתיחה כזה בשיעור הוא בעל פוטנציאל טוב "להרוג" את השיעור עוד לפני שהתחיל.
מפה אל החשיבה*
לחלק גדול מהתלמידים נמחק החומר מהזכרון משיעור לשיעור. בשיעורים רבי מלל במיוחד, קשה לתלמיד לראות גם את העצים וגם את היער, כלומר: התלמיד לא מצליח לזכור בו זמנית גם את נושא השיעור הכללי ומטרותיו, וגם את המיקום של המידע שקיבל באותו השיעור.
בית מלון לטלפונים
הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אולם ידידו הטוב ביותר של התלמיד הוא הטלפון שלו. הוא מטפח עליו, שומר אותו קרוב, דואג לו למזון (סוללה), ואם מישהו נוגע בטלפון ללא רשות, זוהי עילה להתפוצצות בסדר גודל אטומי. המשך קריאת הפוסט "בית מלון לטלפונים"
סודי ביותר
דמיינו לעצמכם שפתחתם את התא האישי שלכם בבית הספר. בתוכו מצאתם מעטפה ועליה כתוב : "סודי ביותר – לעיני המורה אור לוי בלבד". בידיים רועדות אתם פותחים את המעטפה. בתוכה נייר שעליו כתוב: המשך קריאת הפוסט "סודי ביותר"
התלמיד שחושש לקרוא
בכל כיתה יש אחד כמותו. הוא יושב, חרד, מנסה לצמצם את עצמו כדי שהמורה לא תראה אותו, ולא תבקש ממנו לקרוא בפני כולם. לפעמים הוא יבחר להפריע ואפילו להיענש, רק שלא יהיה מטרה לצחוק וללעג של בני הכיתה. המשך קריאת הפוסט "התלמיד שחושש לקרוא"
משימת צלצול חלק ב'
משימות הצלצול יכולות להיות ספציפיות, להתייחס לחומר שנלמד בשיעור שעבר, או לקשר למידע שילמד בשיעור הנוכחי. אפשרות נוספת היא לייצר משימה מרחיבת דמיון ואופקים, ולקשר אותה לשיעור. להלן דוגמאות: המשך קריאת הפוסט "משימת צלצול חלק ב'"
משימת צלצול חלק א'
כולם מכירים את הבלאגן של תחילת השיעור והזמן האבוד בעקבותיו: עד שהתלמידים יושבים, מתארגנים, מוציאים ציוד, ועד שאנחנו משליטים שקט וקוראים שמות, כבר אבד חלק יקר מן השיעור. המשך קריאת הפוסט "משימת צלצול חלק א'"
אני ואתם מול השעון (אם נספיק נקבל קינוח)
אחת הבעיות בלהיות מורה היא שאנחנו מתכננים שיעור ואף פעם לא מספיקים מה שתכננו.
טיפ זה מאפשר להספיק הכל, לשלוט בזרימת השיעור ולהפוך את החוויה לנעימה אל מול התלמידים, בלי להלחיץ אותם. המשך קריאת הפוסט "אני ואתם מול השעון (אם נספיק נקבל קינוח)"
שוברי שגרה
שגרה אומנם היא מרגיעה ובטוחה, ויוצרת סביבה מוגנת, אבל היא יכולה בקלות לגלוש לשעמום. תחשבו על השתלמות מורים שבה המרצה מדבר ומדבר, והשעון לא זז…גם השיעורים שלנו יכולים להפוך בקלות למשעממים, ולכן עלינו לתכנן מראש שובר שגרה. המשך קריאת הפוסט "שוברי שגרה"
שיעור מחזיק מתח
כל מורה מכיר את זרימת השיעור הרגילה: התארגנות בהתחלת השיעור, אחר כך שקט יחסי בהמשך השיעור, ולקראת סוף השיעור ירידת מתח וקשקשת. גם המחקרים תומכים בתחושת הבטן: קשב של תלמידים יורד בצורה דרמטית אחרי כ 20 דקות מתחילת השיעור, ולקראת סוף השיעור הם כבר כמעט ולא מקשיבים. המשך קריאת הפוסט "שיעור מחזיק מתח"
תוכן לימודי כסיפור עלילתי
"בתוך כל סיפור של כל אחד קיימת השתקפות של סיפור חיים של אדם אחר. בדרך מסתורית ומדהימה, הסיפורים שלנו והחיים שלנו קשורים כולם זה לזה". (The Gift of Stories by Robert Atkinson)